ישנם שדות רבים בחיינו: עבודה, תחביבים, חברויות, לימודים, ספורט ותזונה, משפחה מורחבת, ילדים, ו – זוגיות. האם היא עוד אחד משדות החיים? או שמא היא עמוד השדרה המשפיע על כל אותם שדות בחיינו ומושפעת מכל התחומים בחיים?

החיים הם נהר זורם, גועש, לפעמים אף קוצף, וכל הזמן אנו עומדות בפני סדרי עדיפויות.

ישנו סיפור – משל מפורסם על מרצה באוניברסיטה שנכנס להרצאה. עלה על הקתדרה, פתח את המזוודה והוציא כלי גדול מזכוכית. פתח שק עם חלוקי נחל, שפך אותם לכלי ומילא אותו עד שפתו. אז פנה לתלמידיו בשאלה: "האם עדיין ישנה אפשרות למלא את הכלי?"  "לא," השיבו התלמידים פה אחד.  כעת הוציא המרצה שק של אבני חצץ גרוסים ושפך אותם לתוך הכלי. אבני החצץ השתחלו ומילאו את הרווחים שבין חלוקי הנחל. שוב פנה המרצה לתלמידיו ושאל :"האם עתה ישנו מקום להכניס לכלי עוד משהו?" למודי ניסיון ענו התלמידים "נראה שכן", ואכן שלף המרצה המחויך שק של חול ושפך לתוך הכלי, החול זרזף אט אט וחדר בין החללים המזעריים שבין  אבני החצץ. שוב שאל המרצה – "מה דעתכם עכשיו, האם יש מקום להכניס משהו נוסף?" שקט מהורהר השתרר בכיתה. המרצה מבלי להמתין לתשובה לקח את קנקן המים שהיה על השולחן ושפך את המים שמיהרו להיספג בחול שבכלי הזכוכית. פנה המרצה לתלמידיו ושאלם: "מה למדנו כאן בעצם?" בכיתה נשמעו קולות שונים: "תמיד אפשר להתאמץ ולהוסיף עוד ועוד" "צריך לחשוב מחוץ לקופסא"  "לעולם לא לומר נואש" . הרים המרצה את עיניו אל תלמידיו ואמר בעניים טובות :"הכל תלוי בסדרי עדיפויות ובתכנון נכון. כלומר אם הייתי מכניס קודם את המים ואת החול, לא היה נשאר מקום לאבנים הגדולות. אך כאשר הכנסתי תחילה את האבנים הגדולות, יש מקום גם לשאר הפריטים…

הזוגיות היא מ'האבנים הגדולות' בחיים. וכאשר נותנים לה מקום עיקרי היא צומחת, מעמיקה ושומרת על רעננות.

מובן שזה לא פשוט, החיים הולכים ונהיים  עמוסים יותר. ילדים ,עבודה ,משק בית והמטלות כמעט אין סופיות. אם נתייחס אל הזוגיות כעוד תחום הקיים בחיינו היא תישחק.

קל ליפול לעומס השגרה ולחפש טיפים לזוגיות בסגנון אינסטנט. אבל בשביל לשמור על עומק ויציבות מחד ורעננות מאידך, צריך לעבור תהליך שלם ללא קיצורי דרך.

זוגיות כוללת תחומים רבים: חלוקת תפקידים, מחויבות לקשר, התמודדות עם אתגרי המשפחה שהקמנו, פתרון קונפליקטים, אך העיקר בזוגיות הוא ליהנות מעצם ה'ביחד' שטוב לי להיות איתך, טוב לך להיות איתי, וטוב לנו ביחד.

נצייר את המצב האידיאלי: בטבע העולם, זוג צעיר, שנה ראשונה, מצוי הרבה ביחד (כפי שרואים את זה מעוגן גם מבחינה הלכתית). הזוגיות נבנית והקשר מתבטא הרבה סביב הפן החיצוני. ופעמים רבות העונג גלוי גם לצופה מהצד.

ככל שמתבגרים, הזוגיות מתייצבת, יש פחות תנודות, והקשר הוא יותר פנימי ויותר נשמתי. ה'ביחד' מתבטא באיכות נפשית הרבה מעבר לפן החיצוני.

בשני השלבים (כמו גם בכל שלבי הביניים) העיקר הוא העונג הזוגי = הרגשות החיוביים השוררים בין שני בני הזוג: זרימה, אהבה, הנאה, חום, פתיחות, קירבה, שייכות, ריכוז, ידידות, חיבור, התלהבות, אכפתיות, התפעלות וכו

כלומר, ראש בריא של זוגיות מבין שהעיקר הוא ה'ביחד', ומהבנה זו מתגלים רגשות חיוביים כדוגמת הנ"ל.

אבל לא מספיק להבין ולהרגיש. חייבת לבוא הגשמה בעולם המעשה.

המעשים והדיבורים מעצימים את החיבור והתענוג ומממשים את הקשר במציאות החיים.

הזמן והמקום הם הכלים שיאפשרו להביע קירבה: זמן לשיחה של חיבור והתעניינות בשני (ולא שיחה שנועדה להסדיר עניינים ולפתור קונפליקטים…), לימוד, אכילה וטיול משותפים. כל אלה פועלים שהחיבור יהיה שלם וטוב ושתישאר הרעננות בקשר.

כל תענוג שהוא תמידי מפסיק להיות תענוג (היהדות שומרת על ההתחדשות על ידי קרבה – מרחק) ולכן חשובה התחדשות בקשר וחשיבה על הזמן והמקום ולפעמים גם התקציב.

כזוג עלינו לבנות ולהשקיע בהרגלים – עולם המעשה – ולדאוג שהחיבור הזוגי לא יישאר בתאוריה – עולם המחשבה והלב. להיות ביחד מתוך ביטחון שהקב"ה נמצא בזוגיות שלנו. מתוך חיפוש והשקעה של זמן ומקום של יחד.

עד כאן ציירנו את הכל אידיאלי מאוד, שהכל זורם בין התובנות, בין הרגשות ובין המעשים.

אז למה במציאות אנשים מרגישים שהנישואים והזוגיות שלהם שחוקים?

לפעמים הקושי הוא רק בהתנהלות הטכנית ומכך שאנו עסוקים וטרודים ברוטינה של היום -יום, ובמקרה זה נצרכת רק השקעה טכנית, בניית הרגלים זוגיים, זמנים ומקומות של יחד.

אך בהרבה מהמקרים אחד מבני הזוג או שניהם אינם פנויים רגשית לקשר. כלומר תקועים עם רגשות שליליים (מנתקים) שלא מאפשרים להרגיש את הרגשות החיוביים (המענגים והמקשרים).

לכן נתמקד בזיהוי הרגש השלילי וסילוקו וע"י חשיפת הרגש החיובי שיצוץ תחתיו ייוצר החיבור.

לדוגמא: לאה אוהבת מאוד לקרוא, במיוחד ספרי עלילה משובחים. כשהיא לוקחת ספר קשה לה מאוד להניח אותו מידיה עד שהיא מסיימת אותו. הקריאה גורמת לה הנאה גדולה וממלאת את כל כולה. כשיש לה ספר היא לא צריכה יותר כלום, גם השיחות עם בעלה קצרות וענייניות כי היא חסרת סבלנות לחזור לספר. כשהוא מציע לה כי יצאו להתאוורר היא אומרת: עזוב אין לי כוח לצאת ובפועל היא חוזרת אל הספר. גם כאשר היא כן יוצאת אתו, כי איפשהו בתוכה היא מבינה שבזוגיות חייבים להיות ביחד, היא עושה זאת בקבלת עול… אבל הלב שלה בעונג שמספקים לה הספרים. לאה כל כך מלאה בעונג הצדדי עד שהיא לא מחפשת עונג של זוגיות, וכאשר בעלה מחפש את ה'ביחד' היא יכולה להרגיש את הרגשות הבאים:

שעמום – משעמם לי לדבר/לצאת איתו, הרבה יותר מעניין לקרוא מותחן.

נוחות – נוח לי עם הספרים הם עושים לי טוב. אין לי מוטיבציה להזיז את עצמי.

שאננות – יהיה בסדר, הזוגיות תקרה מאליה. איך שהוא בנושא הזה כבר נסתדר.

אדישות – אז מה, לי יותר מעניין הספר, כל אחד ותחומי העניין שלו…

ניתוק – אין לי מה לשתף אותו יותר מידי בעולם שלי, אנחנו סגנון מאוד שונה, ואת הרוב הוא לא יבין.

כל עוד לאה נותנת לרגשות הנ"ל לחגוג, אין סיכוי שתצליח באמת להתחבר לבעלה ולחוות איתו קשר עמוק רענן ומתחדש. כיוון שיש לה קשרים חזקים למקומות אחרים. ומבחינתה רעננות וצמיחה זה בספרים הבאים בתור.

ברגע שלאה תרגיש איום על חיי הנישואים שלה ותחליט לצאת ולחפש את הרגשות החיוביים הם יאפשרו לה לחדש את החיבור ולרענן את הקשר. למשל:

אמונה – אם אנחנו יחד, ז"א שמצאתי בו עניין והקב"ה חושב שיש לנו מה לעשות ביחד.

בטחון – יש לי ביטחון פנימי בקשר שלנו. אם אתעקש ואכריח את עצמי אתחיל להרגיש יותר ויותר את החיבור והעניין המשותף, ואצליח גם ליזום פעולות שיגבירו אותם יותר ויותר.

עונג – יש לי תענוג מההשקעה שאני משקיעה. אני יודעת שהזוגיות תביא לי תענוג גדול יותר. ובמילים אחרות: אני מוותרת על עונג רגעי – זמני כדי שיבוא עונג גדול יותר. כי אין עונג אמיתי גדול יותר מזוגיות ומשפחה.

ריכוז – אני מרוכזת כולי במשימה/במטרה כדי להביא אותה למימוש. אני מתרכזת בבעלי כדי שנהיה מחוברים.

אחריות – אם אני לא אעשה את זה, זה לא יקרה!

כלומר העבודה הרגשית של לאה היא זו שתאפשר את החיבור והצמיחה המחודשת בזוגיות.

אם היינו מתמקדים רק בפתרונות מעשיים כמובן שלא היה פה חיבור אמיתי

 

דוגמא נוספת:

אבנר רגיל לחוות פחדים ולחצים. נתבונן קצת ברגשותיו האפשריים.

חשש:

בעבודה – שמא יפטרו אותו ממקום עבודתו.

ובצד הזוגי – שמא הוא לא בעל טוב מספיק.

לחץ:

בבנק  – מינוס, שיקים חוזרים, בעיות עם תשלום המשכנתא.

בצד הזוגי – רעייתו מבקשת ממנו לצאת, להיות ביחד. והוא תחת מכבש לחצי החיים. ואינו פנוי לכך.

תסכול:

בצד הפיננסי – רעייתו לא מכניסה סכום כסף משמעותי והוא האחראי הבלעדי על השגת מקורות כסף למחיה (הלוואות, גלגולים וכו').

בצד הזוגי – מכך שרעייתו מתוסכלת ומתלוננת על הקשר..

דאגה – מה יהיה?

תפיסות – במצב כזה כמו החיים שלו אין מצב לא להיות תפוס ומכווץ.

כיוון שאבנר אחוז כולו ברגשות המטרידים הללו הוא אינו יכול בעצם להיות פנוי ולהרגיש עונג במצב רגשי כזה. ורגשות כמו: נינוחות, שלווה, פתיחות וקירבה נראים כמו חלום רחוק עבורו..

בואי ונפנה להביט בשרה, אשתו של אבנר. מה עובר עליה מול בעלה. הוא תמיד אבל תמיד טרוד ולחוץ והיא מחפשת את ה'ביחד', הזוגיות, השיתוף…  באופן טבעי ייתכן ותרגיש את הרגשות הבאים:

תסכול – הוא אינו  פנוי אלי, לא משנה מה אני עושה..

ספק – אולי הוא לא רוצה את הקשר..

בדידות – הוא כל הזמן טרוד בענייניו ואני מרגישה לבד ממש..

ויתור – אין סיכוי שישתנה. אין לי מה לעשות.

טינה – הוא כל כך לא בסדר../ אני לא סובלת את ההתנהגות שלו כלפיי

כאב – קשה לי לשאת את זה..

מצוקה – אני על סף יאוש..

כשהיא תצליח לעשות את העבודה הרגשית והפנימית עם עצמה ובמקום רגשות הטבעיים – השליליים, היא תגלה בעצמה את הרגשות האלוקיים  – החיוביים, או אז יתעוררו בה:

אכפתיות – הוא  טרוד כל כך בעניינים לטובת הבית  וזה גוזל ממנו את כל האנרגיה, הוא עצמו סובל ככ מכך ולא מצליח לנשום.

ידידות – קשה לי לראות איך הוא לוקח כל כך קשה את ענייני הבית.

תקוה – זהו תהליך אבל נלך בו צעד אחר צעד ויחד נעלה על דרך המלך.

קבלה – זה האופי שלו ובעז"ה ,יצליח לנתב אותו נכון גם בזוגיות.

סבלנות – דברים לא יקרו תוך יום אחד.

נחישות – עם כל הסבלנות, לא אוותר על זה שזה יקרה. אחפש את האופן והזמן המתאימים ואפעל לאט אבל בטוח.

אומץ – אמצא את הרגע המתאים גם אם יהיה לו קשה לשמוע לא אוותר בשביל הזוגיות שלנו.

אמון עצמי – אני יכולה להוביל מהלך כזה בו הוא יהיה יותר מודע לעצמו ויותר פנוי לזוגיות.

המערך הרגשי של שרה אשתו ישפיע על אבנר לטובה ויעזור לו בהתמודדות הרגשית שלו ויש סיכוי שאת רגשותיו השליליים שתיארנו בתחילת הדוגמא יחליפו הרגשות הבאים:

שחרור – השליטה על חיי היא בידי ה' אני יכול לעשות רק השתדלות

שלווה – אעשה כמיטב יכולתי וה' יתן את הברכה

איזון – יש פה כמה תחומים וצריך לתת לכל אחד את המקום שלו.

אכפתיות – חשוב לי לראות מה שלום אשתי וכמה אנחנו מצליחים להיות אחד עם השני

נחישות – הזוגיות שלי זו משימה לא פחות חשובה מלהביא פרנסה. אשקיע בזה, אתייחס לזה כאל משימה מועדפת.

נחת – טוב שיש איים קטנים של נחת שאפשר לקחת בהם אתנחתא

יש את העבודה הרגשית של האדם לעצמו (אבנר יחליף את רגשותיו השליליים בחיוביים) ויש את הדינמיקה של הרגשות בין בני הזוג (כשבן/בת הזוג מגלים רגשות חיוביים מול הרגשות השליליים שלהם עצמם, הדבר מאפשר גם לשני לחשוף את הרגשות החיוביים שלו).

לסיכום:

עומק צמיחה ורעננות בזוגיות תלויים בתובנות ,ברגשות ובמעשים של בני הזוג. כאשר רוצים לשפר את התחום-שדה הזה בחיים, מזהים את המקום שבו נתקע החיבור. האם זה נעוץ בצורת ההסתכלות, או שמא זה ברגשות התקועים? או האם בכלל כל העניין טמון בכשל טכני ובחוסר זמן?  כשנשיב לעצמינו על שאלות אלו, נוכל לפנות לעבודה הפנימית בתוכנו.

הזוגיות שלנו היא שיקוף של הזוגיות של עם ישראל והקב"ה, המאמץ שלנו לחזק ולרענן את הזוגיות שלנו כאן למטה מחברת בין עם ישראל להקב"ה.

שנזכה מיד ממש למימוש הזוגיות העמוקה שלנו עם הקב"ה ולצמיחתה בגאולה האמיתית והשלימה מיד ממש!

אם ברצונך להעמיק ולהרחיב את ידיעותייך בתחום, את מוזמנת להצטרף לסדנת העשרת הזוגיות באזור מגורייך או לחלופין,  לארגן קבוצת ידידות ולהזמין מנחה מטעם המכון לאזור מגוריכן לפרטים נוספים צרי קשר

את מוזמנת להוריד את התרגיל

תרגיל לכתבה עומק ורעננות בזוגיות

(פורסם בעיתון "אשת")

מאמנת אישית
בעלת תואר שני בחינוך מיוחד מאמנת אישית ומטפלת זוגית. בוגרת קורס הכשרה מקצועית של מכון איתן וכיום מנחת קבוצות ומנחה אישית בשיטה. מתגוררת בכפר חב"ד.

דילוג לתוכן