היא עמדה בחוץ, מסתכלת.

עדין מתמהמהת,

להיכנס או לא להיכנס?

הבלבול בראשה מאיים- להכריע בקרב על הניצחון.

דפיקות לב מהירות.

כמה פעמים היא רצתה להרגיש נורמאלית,

להתלבש כמו כולן, לשמוח באמת מלימוד התורה ומקיום המצוות, כמו כל בנות כיתתה,

לעמוד מול המראה ולראות- "צניעות"! בת של מלך- חסודה.

אבל מה לעשות שה' קבע לה דרך אחרת, דרך אחרת של מחשבה, של ברור עצמי, של התנהגות של קבלה עצמית.

האמנם כך?

באטיות התקרבה אל אולם השמחות,

צעד אחר צעד, מחשבת את צעדיה, בוררת כל תנועה בגופה.

"היי, דבורי, מה שלומך? שנים שלא התראינו"

כל כך הרבה זמן היא לא שמעה את השם דבורי..

חברה משכבר הימים פנתה אליה בשיא הטבעיות- מעניין אם היא באמת שמחה לראותי או שרק מעמידה פנים בשביל הנימוסין..חלפה בראשה המחשבה.

"ב"ה, מושקי,מה שלומך?"

מנסה להראות פנים שלוות.

"את בדרך להיכנס?

הפעם- היא יכלה לזהות קורטוב של התענינות.

"כן,אני בדרך.."

"שנכנס יחדיו?"

"כן,למה לא?".

"אז לאן החיים לקחו אותך,בזמן הזה שלא ראינו אותך?"

וואו,איזה אומץ יש למושקי הזאת..ישר ולעניין,בלי עטיפות צבעוניות..

"לא למקומות ששווה לדבר עליהן,"

"את חושבת?"

"אני בטוחה".

"את מרשה לי לשאול שאלה אישית..?

"תנסי.."

"למה עזבת?"

"לא מצאתי את עצמי"

ועכשיו? הצלחת למצוא את עצמך?"

אין לי כח כבר להסתתר,מה אפסיד אם אניח את כל הקלפים על השולחן?

"לא".

"אז לאן תמשיכי?"

"שאלה טובה".

"מתחרטת?"

"על מה? על זה שנולדתי? כן, מאד".

"מצחיקה,לא לזה התכוונתי.."

"לא יודעת למה את התכוונת,אבל זה מה שאני מרגישה. אם אדייק-הייתי רוצה להגיע לעולם,אבל להגיע יותר נורמאלית.

"נורמאלית? למה את מתכוונת,את מכירה חיה כזאת?"

"ברור! כל מי שהולך בתלם- הוא נורמאלי".

"תרשי לי לחלוק עליך,מותק,זה עניין של עבודה..

אף אחד לא נולד כזה,אף אחד לא הגיע לעולם עם שק של תכונות נוחות.

כל אחת עם העבודה שלה,

אל תחשבי שאת היחידה שקשה לה,

את רק בוחרת להראות את זה לעולם".

"למה את מתכוונת?"

"מה את חושבת- שלכולן קל לקום בבקר בזמן ללימודים?להתנהג כמו שהמורות רוצות? כפי המצופה מבת של מלך?  לכבד את ההורים והמורים? להילחם כל שניה ביצר והעיקר- לבל נשכח-שכל העבודה תהיה מתוך שמחה!"

"כן,אבל מפה ועד לפקוח את העיניים ולומר- למה נבראתי כך-יש הבדל עצום!"

"תתפלאי.. זה הכל עניין של גישה. כנראה שלא תפסת את זה בזמן".

"תסבירי את עצמך,אני מרגישה שדיברת בקודים".

"ברגע שחשת שמשהו  קשה עובר עליך-היית צריכה לדבר על זה- עם משפיעה,חברה,מדריכה רוחנית לא משנה עם מי- העיקר לבחור מישהי אחת ולדבר איתה על ההתמודדות שלך,

מהר מאד היית מגלה שהתמודדות שלך-נורמאלית לחלוטין. כולן עוברות את מה שאת עוברת-הקשיים,הדילמות,ההתמודדויות, הנפילות בצורה ובעוצמה זו או אחרת,

מה נראה לך- שהיצר ירפה מאיתנו? רגע לפני הגאולה שיניח לנו לעבוד את ה' בשקט? נראה לך שהוא מתכנן לדלג על מישהי?

הוא פועל בשיא החוזק והתוקף שלו.ערמומי למדי! לא סתם ה' ישחט אותו שמשיח יבוא.

"את עוד מאמינה במשיח?"

"מותק,גם את מאמינה! העולם- צועק משיח!"

"אני כבר לא יודעת במה אני מאמינה.."

"תתבונני בעולם-אין משהו אחר,

כמה שתחפשי,כמה שתנסי לדלות ולהתחקות להתנהגות הגויים- אבוד לך..

את טעם האמת כבר טעמת,את יודעת,אין כמוהו ולא יהיה בכל העולם. כמה שתנסי- רק תתאכזבי,ובסוף- עוד תחזרי, ביום מן הימים.

לא חבל על כל הדרך שתעשי בזמן הזה?

ואת יודעת, בטוח יותר ממני.. תמונה אחת שרואים נכנסת לנפש ולא כל כך קל לה לצאת משם..

זוהי הבחירה שלך- לקחת את עצמך בידיים ולבנות את חייך.

לא מתוך בריחה,אלא מתוך בחירה."

"כל הזמן צריך לבחור בחיים האלה,אני מרגישה שאין לי מספיק כוחות לעמוד בכל הבחירות האלה.

אני נזכרת עכשיו בכל ההתועדויות שהייתי בעבר.

כל התוועדות- החלטה טובה.

מה נראה לך? לקחתי וקיימתי?

"בטח אמרת לעצמך-שאם לא קיימתי-מה זה שווה?" קדימה-נצא מהכל, זה או הכל או לא כלום."

"נכון"

"צר לי לאכזב אותך- אך זוהי מחשבתו של עמלק,

אלוף המרעילנים,הבוגד הראשי.

זוכרת את המן?"

"המן?"

נכון מאד,המן-מזרעו של עמלק.

כולם השתחוו לו,והוא היה מבסוט?

נראה לך!

מה הוא ראה לדעתך- את ה99%שמשתחווים לו,או את האחוז הבודד- את מרדכי שלא השתווה לו?

ברגע שראה את מרדכי-רתח מעצבים:היש מישהו שלא משתחווה אלי??
ממה את חושבת שהוא רתח מזעם? על זה שיש מישהו אחד שלא השתחווה לו!

וזוהי בדיוק גישתו של עמלק-

זה או הכל או לא כלום!

בחיים מתוקה,זה לא כך, אפשר גם שלשת רבע,גם חצי,מה שאפשר .העיקר- ההתקדמות לעבר המטרה.שהיעד לא יטשטש. שהכיוון ברור- גם הדרך סלולה.

וגם אם נופלים באמצע- זה לא בושה, את יודעת מתי צריך להתבייש?"

"מתי?"

"שלא קמים מהנפילה,שנשארים על הרצפה.אז צריך להתבייש.

זה לא בושה ליפול,זה בושה להישאר על הרצפה".

"אז אני צריכה ממש להתבייש אם ככה.."

"את יודעת,תמיד יש דרך חזרה.."

"תלוי"

"נכון,תלוי ברצון".

"לא רק."

"במה זה עוד תלוי?"

"בכוחות".

"הרצון מעורר את הכוחות".

"ומה מביא את הרצון?"

"התענוג".

"אין לי בזה תענוג".

"תנסי".

"ניסיתי כבר,את יודעת..גדלתי בחבד.."

"לא באמת ניסית"

"ניסיתי,תאמיני לי,יותר מידי צאנס נתתי לה'. אבל הוא אכזב אותי".

"ה' אכזב אותך או האנשים שמייצגים את ה' איכזבו אותך?"

"חסידים שלו,יותר נכון על אלה שמתיימרים להיות החסידים שלו..

"תמשיכי.."

"למה אף אחד לא שם לב אלי? בהתחלה חשפתי את המרפקים,אחכ את הברכיים,לאט לאט פתח הצווארון נהיה פחות מהודק,אחרתי לשיעורים,התבודדתי עם הסמרטפון..

עד שהעיפו אותי מהתיכון..

כל זה קרה בחודשיים-אף מורה לא חשבה לשאול אותי-מה עובר עלי? למה אני מתנהגת כך?"

"למה את לא באת למישהי לספר מה עובר עליך?"

"כי אני בעצמי לא ידעתי מה קורה לי,לא ידעתי את נפשי.ציפיתי שמישהי מבוגרת תגש אלי."

"את צודקת,זה באמת מה שהיה צריך לקרות.

ושזה לא קרה,

"אז אמרתי לעצמי-עם אנשים כאלה-אני לא רוצה שום עסק!".

"וכך הענשת בעצם את עצמך?

לא חבל בגלל טעות של אנשים אחרים הענשת את עצמך?

אין לנו שליטה,ולעולם לא תהיה לנו שליטה על התנהגות או חוסר התנהגות של אנשים אחרים.

שהצפיות לא מתממשות-קל לאכזבות להופיע.

והן יודעות -איך להופיע! מה זה יודעות.. בגאון יעקב מכריזות לכל עבר-אהה! אני אראה לכן מה זה..

ובמקום להשתיק אותן ולהעמידן במקומן-זרמת איתן,ונתת להן לשלוט בך,לשלוט בבחירותייך,בשאיפותייך,בהצלחותייך. הן השתלטו לך על החיים שלך!

ובגלל האכזבות הללו הגעת לאן שהגעת.

אם היית מרוצה- הייתי שותקת.

אבל איתן אי אפשר להגיע לתוצאות משביעות רצון,טובות,מועילות ורצויות.

"תגידי לי,איפה היית שעברתי את מה שעברתי?"

"הייתי לידך,אבל הייתי שקועה בעצמי. גם אני מתמודדת,אל תחשבי שאת לבד בעולם,גם אני הייתי במקום שלך,עד שקלטתי-שאם אני לא אפנה למישהי-אני אפול.

והחלטתי-שבמקום לחכות לנפילה-אני אעשה את הצעד הראשון.

ניגשתי למישהי-וביקשתי לדבר איתה,היא הסכימה,והיתה כל כך קשובה. זה מה שהייתי צריכה. מאז ועד היום היא עדיין מקשיבה,מייעצת כשצריך,מטה אוזן,בקיצור- משפיעה אמיתית.

את יודעת לא כזו שבוחרים אחרי איזשהי התוועדות רק כדי לסמן וי-הנה בחרתי משפיעה,אבל בפועל לא לפנות אליה..

אלא מישהי שאת בוחרת (לא בחיצוניות- בשביל לומר שיש לך משפיעה) כי את באמת רוצה,ומבינה שזה לטובתך.
ככל שאני יותר מתייעצת איתה ומקשיבה להדרכותיה-אני יותר בונה בי קומה. אני מרגישה שה' איתי. אין לך מה לצפות מאחרים.זה לא יקרה, עזרי לעצמך- ואת תעשי את הצעד הראשון."

"פתחת לי כיוון חשיבה אחר,

כל כך התלבטתי אם להגיע לחתונה של מירי-הראשונה שמתחתנת בשכבה שלנו,אבל עכשיו אני מבינה- למה הגעתי.

תודה לך על הכנות,

צריך אומץ לדבר על הכל בכזו כנות,

אני מרגישה את האכפתיות שלך,
באמת-מעריכה."

"שנכנס פנימה לשמוח?"

"כן,עכשיו אפשר לשמוח באמת".

 

מורן קורס, מטפלת רגשית בעיקר בנוער ומעבירה סדנאות לגיל הנעורים. משפיעה בתיכון ובין היתר גם-בלנית ומדריכת כלות. אמא לחמישה ילדים, שליחה באור יהודה.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות