עברנו את פסח, ניקינו, שפשפנו, פינינו, החבאנו כלים הורדנו כלי פסח, נהנינו להשתמש בהם שבוע שלם; חג הפסח הסתיים, כלי הפסח חזרו למקומם גבוה בבוידם, עמוק במחסן או בכל מקום מרוחק, שאף אחד לא יבוא איתם במגע עד הפסח הבא ו.. חזרנו לשגרה.
מי שחווה את כל השלבים ונצמד להלכה, מרגיש שקרה פה משהו, משהו זז בפנים. זוויות הראיה השתנו ולו במעט- כבר רואים את המציאות אחרת.
בכתבה זו, נתייחס דווקא לכלי פסח כאנלוגיה לעולם הרגשי שלנו.
כשאישה מארגנת את המטבח שלה, את הדברים השימושיים היא מניחה במדפים הקרובים לפינת הבישול שלה, את הקפה, התה והסוכר קרוב למיחם או לבר כדי להקל על ההתנהלות.
באופן טבעי חשוב לנו שהחפצים השימושיים יהיו בהישג יד והחפצים הנחוצים בתקופות מסוימות או בהזדמנויות בודדות, נמצא אותם במקומות יותר מרוחקים ופחות נגישים.
איך התיאור הנ"ל קשור להתנהלות הרגשית שלנו?
בואו ננסה לבדוק איזה רגשות מונחים אצלנו על המדף, קרוב לאזור הפעילות שלנו ואיזה רגשות מוצפנים עמוק במחסן ומשתמשים בהם רק בהזדמנויות מיוחדות?
כשמתרחשת עובדה שלא מתאימה לתוכניות שלנו, איזה רגשות זמינים לנו? האם סבלנות, אמון, תקווה, קבלה ויציבות?
או ערעור, לחץ, כעס ו/או תסכול?
מי שענתה לעצמה את התשובה הראשונה, יכולה להפסיק כאן את קריאתה ולהמשיך ליהנות מהחיים ומי שהתשובה השנייה מתאימה לה יותר, מומלץ שתמשיך בקריאה.
ובכן, לאור ה"תגלית המרעישה", אני מניחה שכל אמא בישראל הייתה מעדיפה לשנות את העיצוב הרגשי של הבית: להוריד מהמדפים במטבח את כל הרגשות השליליים ולהעביר אותם למחסן ואת הרגשות החיוביים השמורים לחתונות, בר מצוות וחגים להניח על המדפים הקרובים לשימוש אינטנסיבי ביומיום.
איך עושים את זה?
בדיוק כמו בשרירים. ככל שיותר משתמשים בהם, הופכים הם לחזקים יותר!
כל פעם שמתרחש אירוע שבדרך כלל גרם לי לשלוף רגש שלילי כלשהו, יש לזהות מי הרגש הספציפי המגיע להציע את שירותיו ולא לאפשר לו "לעזור" לי ולהסביר לי כמה שהמצב מעוות. או כמה אני אומללה, או אשמה בכך שנקלעתי למצב ביש. ומאידך, לגשת ל"מחסן" ולשלוף רגש חיובי שיכול להוות תחליף חיובי המסוגל לסייע לי לקדם ולייעל את הסיטואציה.
בהתעמלות כמו בהתעמלות, נדרש מאמץ, תרגול, נחישות אך התוצאות נותנות חשק לעוד וכך הגלגל מתחיל להתגלגל קדימה במקום אחורה, החיים מתחילים לקבל ניחוחות של גאולה, גאולה פרטית המביאה לגאולה כללית.
בהצלחה!!
את יכולה להוריד את התרגיל ודף הרגשות למחשבך, להדפיסו לשמור במגירה, לתלות על המקרר או בכל מקום נח אחר ולעבוד עליו בזמנך הפנוי.
את מוזמנת לשתף אותנו בתוצאות התרגיל באימייל [email protected]
נשמח לענות על כל שאלה צרי קשר
מעוניינת בכתבות נוספות עם תרגול? הצטרפי למסלול הקל ( ללא עלות) הרשמי כאן
אם אין באפשרותך להדפיס את התרגיל את יכולה להעתיק אותו מכאן
מעוניינת בכתבות נוספות עם תרגול?
הצטרפי למסלול הקל – ללא עלות
במקצועי, הנני מנחת קבוצות המוסמכת על ידי משרד החינוך. תחומי התמחותי הם: הורות, זוגיות ומודעות עצמית למבוגרים ולנוער.
את תחילת השכלתי כמנחת הורים קיבלתי במכון אדלר.
למעלה מחמש עשרה שנה עסקתי במסירת הרצאות, סדנאות, ושיעורים בכל רחבי הארץ וגם בחו"ל.
בשבע השנים האחרונות, בנוסף לקבוצות הנחיה, ליוויתי אנשים מכל גווני הקשת באופן פרטני, ובעזרת שיטת "איתן" זכיתי לעזור בהרבה מאוד מהמקרים לא רק לצאת מהבעיה אלא לשפר את איכות החיים ולצמוח לאפיקים שבתחילת התהליך היו נראים דמיוניים ובלתי ניתנים למימוש.
בנוסף, הנני מנחה השתלמויות לאנשי מקצוע, מורות גננות וקבוצות עובדים המעוניינים לשכלל את איכות עבודתם כפרט וכצוות. ארגונים שונים מקבלים יעוץ וליווי בתהליכי צמיחה והתפתחות בכלים המיוחדים לשיטת איתן
מקסים! נותן המון מודעות , כלים וכוח לעבודה!
מעשי ומשתלם!
תודה על המחמאה… המחמאה הכי גדולה היא שתראי שינוי אמיתי בשטח- אשמח לשמוע בשורות טובות בעניין!
שאלה ראשונה:
למה רגשות כמו תמימות,ציפיה,ויתור ועוד מופיעים במחסן הרגשות השליליים?
שאלה שניה:
כמה זמן בערך מומלץ לעבודה על רגש? יום. שבוע. שבועיים. חודש? כמה?
תודה ובשו"ט
תמימות מפריעה לערנות וגוררת אותנו לפעולות שאח"כ יגרמו לנו נזקים.
מכירה את השאלה: "מה, את תמימה?, איך לא שמת לב?"
ציפיה זהו רגש שלילי מפני שהוא דורש מאחרים להתנהג בצורה מסוימת והרי אין לנו שליטה אמתית על אנשים ולכן היא גוררת אחריה את אכזבה.
לעומתה, תקווה או שאיפה, מניעות אותנו לפעולה כדי להשיג את מטרותינו מבלי להמתין שאחרים ינועו עבורנו.
ויתור: מדובר על ויתור רגשי (ולא מעשי) לוותר לעצמי ולא להתאמץ עבור משהו חשוב, ערכי.
מומלץ לעבוד בין שבוע לשבועיים על רגש מסויים ולא יותר כי כשהם מזהים שאנחנו צופים בהם, אין להם יכולת פעולה ולכן הם שולחים רגש אחר שלא מוכר לנו והוא מצליח לעבוד בשקט מבלי שנרגיש
כי אנו עסוקים בתצפית על הרגש הקודם.