עברנו את פורים

ומתכוננים לפסח…

לא קל לשמוח כשהכול הולך הפוך ובטח לא קל לנקות כשהכול לחוץ…

יש מאתנו, נשים מאורגנות, מסודרות, המתחילות הרבה זמן מראש, שהילדים ממושמעים, לא מכניסים חמץ לחדרים כל השנה, יש עוזרת כל שבוע באופן קבוע, הבית מתוחזק כך שפסח לא ממש מבהיל אותן. לא לדבר על אלו שעוזבות את הבית וטסות לחו"ל לבני משפחה   או סוגרים שבוע בבית מלון…

כתבה זו מוקדשת לכל מי שלא עונה על כל התיאורים הנ"ל, אלא לאלו שעובדות מחוץ לבית עד הרגע האחרון, לאלו שיש תינוקות וילדים קטנים שלא בדיוק מבינים את חומרת החמץ וגם לא יודעים לשתף פעולה עם הניקיונות, לאלו שאין אפשרות להזמין עוזרת ואין סבתות בסביבה שיכולות לשמור על הקטנים ולפנות את האמא כדי להספיק עוד ארון…

איך נשים כאלה מתמודדות עם כל מה שפסח אומר…

ראשית, כדאי שנזכור שזוהי מצווה! שה' ביקש מאתנו- זאת אומרת שהוא מעורב בכל הפרויקט הזה עד לפרט האחרון.

שנית, אם זו מצווה, היא בעצם לטובתנו, היא באה לעזור לנו בחיים. במה? במפגש שלנו עם המקומות הדורשים עיבוד ועם המקומות המסוגלים לעבד ולארגן מחדש, עם היכולות שלא ידענו שיש לנו…

כשניגש לעבודות הפסח מתוך ידיעה ברורה שאנחנו הולכות לגלות משהו חדש על עצמנו יהיו לנו תשובות חותכות כנגד כל רגש שלילי שיגיע להפריע לנו.כדי להמחיש את הסיטואציה, בואו נתצפת אישה לפני טיסת טיול לחו"ל:
מכירות את ה"מתלוננות הסדרתיות"? על מה הן חושבות לפני הטיסה?

על המשקל במזוודה- כמה מרגיז שאפשר רק מזוודה אחת,

על המונית לשדה התעופה- שלא תעז לאחר, על הדיילות במטוס- שיהיו נחמדות ואדיבות, על המקום במטוס- במעבר, על מזג האוויר- שיהיה נוח, על הבית מלון, שיתנו לי חדר שמשקיף לים, על המתנות שצריך להביא לכולם- למי יש סבלנות לחשוב מה מתאים לכל אחד?? ועוד אינסוף תקלות שעלולות להיות בדרך – – איזה מתח!! מי צריך כזה טיול?! בסך הכל רוצים ליהנות, לא?

כך נראים הרגשות השליליים בפעולה! ומדובר כאן על חוויה נעימה ומהנה… גם שם לא נותנים לנו מנוחה. גם כאן, החודש שבו אנחנו מכינות את הבית לפסח הוא מסע. למסע הזה ירצו להצטרף כל הרגשות השליליים. האם אנחנו מעוניינות להיראות כמו האישה הנ"ל? אני מניחה שלא ממש או ממש לא!

אז איך לא נותנים להם להתלוות אלינו? בעצם הידיעה שהם מעוניינים להצטרף!! כמה פשוט, ככה מסובך!   ולמה הכוונה?

כשאנחנו מודעות לכך שיש חבורת רגשות המעוניינת להפריע לי לגלות עוצמות פנימיות שלי, יחד עם התפקוד, אפקח עיניים  על הרגשות שאני מרגישה תוך כדי פעילות. מספיק לזהות מי הוא הרגש התורן כדי להצליח  לראות את העוצמה או הכישרון העומד מאחוריו. הרי תפקידו הוא להסתיר לי את הנפש האלוקית!

מכירות סלעים ואבנים בגינה? מה קורה כשמרימים אותן? מה מסתתר מתחתן? מי שניסתה, יודעת שמגלים שם את "עולם החי"… יש תמיד שם תולעים למיניהן… להבדיל, אצלנו בנפש- מתחת לכל רגש שלילי, חי שם רגש חיובי, עוצמה אלוקית שנמצאת שם מימים ימימה וממתינה שנרים את האבן ונגלה אותה. ההכנות לפסח זו ההזדמנות- הופכים כל אבן!

בהצלחה!!

דילוג לתוכן