אז בימים ההם..

ברחוב שומם נער הלך, בודד, מחפש, תר לו אחרי תעסוקה, כששאלוהו להיכן אתה הולך? הוא השיב: "אני הולך לגור באשר אמצא",

מן נער שוליים, שלא מצא את עצמו עדיין,

מיכה קלט אותו מזוויות עינו ומיד צד אותו,

אולי תבוא אלי? אתן לך כסף, בגדים, בית חם ואוהב, מיטה לישון עליה..

ואתה? רק תעבוד לפסל שבניתי, אל תדאג.. יש לי אפוד, תרפים ,רק אתה חסר לי! נער משבט לוי!

אז מה אתה אומר על ההצעה המפתה?

וכי מה יש לו לומר, לנער..

הסכים הלה,

הימים חלפו והנביא עדין לא מספר לנו מיהו אותו נער.. שבינתיים עובד עבודה זרה, לפסל מיכה.

מציאות קשה, "אין מלך בישראל", (כידוע בנביא שמוזכר ביטוי זה אנו יודעים שהולך לקרות מאורע לא פשוט, זוהי אמירה של אנרכיה רוחנית) שבט דן מבקש להרחיב את נחלתו ומחליט לצאת למסע כיבוש, במקום לפנות לארון ה' ולשאול האם יצליחו נשלחו חמישה שליחים גיבורים, מוכשרים לעבר בית מיכה לשאול את הפסל, האם יצליחו?.

כאן התרחש מפגש מפתיע בין חמשת השליחים לנער, לא הכירו את ביתו, לא הכירו את מיכה אך "הכירו את קול הנער"..

מה אתה עושה כאן? מי הביא אותך לפה?

ותוך כדי שהנער מספר להם על כל קורות חייו, הם תפסוהו והציעו לו הצעה עוד יותר מפתה, מרב שכונה הגדילוהו לרב עיר(להבדיל..) במקום שתעבוד לאיש אחד, בוא תעבוד לשבט שלם.. תקבל יותר והוא, הנער- נענה

אכן כן..

וכעת, הידיעה המרעישה!

רק בשלב הזה, הנביא מספר לנו מיהו אותו הנער..

"יהונתן בן גרשום בן מ(נ)שה" – הנ' קטנה.

משמע..

הנער לא פחות מאשר הנכד של משה רבינו!!!

(הנ' הקטנה- כיוון שהוא עשה מעשי מנשה)

וכי כיצד הנכד של משה רבינו מגיע למצב הזה??

דוד המלך, ששמע על הידרדרותו של הנער, שלח שליחים אליו ושאלו- הכיצד הגעת עד כדי כך?

הנער ענה בשיא הפשטות- " כך מקובלני מבית אבי אבא: לעולם ישכיר אדם עצמו לעבודה זרה ואל יצטרך לבריות".

דוד המלך ברגישותו הרבה, הסביר ליהונתן שמשה רבינו- סבו היקר לא לכך התכוון, שנכדו יגיע לעבוד עבודה זרה ממש, אלא עבודה שהיא זרה לו, הכוונה שאם אדם למד חינוך נניח ולא מצא פרנסה בעבודתו שאותה הוא למד, יעבוד במשהו אחר העיקר שלא יצטרך לבריות,

יהונתן הבין את המשפט אחרת וחי לפי הבנתו,

עד שפגש בדוד המלך!

דוד המלך, לא ראה ביהונתן את כל מה שכולם ראו בו, הוא ראה את האידיאל שלו, את הטוב הפנימי שבו, את הרצון האמיתי שלו, לא להזדקק לזולת, במהותו דוד המלך ראה שהוא איננו עובד עבודה זרה, אלא הוא אדם ישר, כל כך ישר שלא מוכן לקבל שקל בחינם מאנשים, עד כדי כך שהלך לעבוד עבודה זרה..

מתוך הקלקול דוד המלך ידע את שרש התיקון.

עין טובה זה לא לראות תכונות טובות באדם,

זה גם לא לתאר מציאות עובדתית טובה,

עין טובה זה לראות טוב במקום שכולם מגדירים אותו כהפך הטוב, זה להיות מסוגל לראות כמה עומקים פנימה ובזכות זה להרים את האדם,

אותו ממון שגרם לנפילתו הרוחנית של יהונתן, דוד המלך השתמש בו והרימו לקדושה,

כיצד?

דוד המלך הפך אותו מנער שעובד עבודה זרה לשר האוצר בממלכתו האדירה!!

בכח האמון-להשיב מידות לא טובות באדם למידות הכי טובות!!

עד כדי כך ששמו של יהונתן בזמן שעבד כשר האוצר הוזכר בנביא בשם-שבואל-ששב לה' בכל ליבו!

כמה פעמים קורה לנו שאנחנו עומדים מול אדם מסוים וכל התכונות השליליות שלו עולות לנו מול העיניים?

מה יוכל לעזור לנו לא רק שלא לראות את השלילי אצל אותו אדם אלא לראות בתוך השלילי את החיובי ? במילים אחרות, לראות את הטוב הפנימי שנראה בהפך הטוב החיצוני.. מה זאת אומרת נראה בהיפך הטוב החיצוני?

בשביל להצליח לראות חיובי, אנחנו צריכים לחשוב חיובי, איך נחשוב  חיובי?

כשננסה לצאת מהמחשבה המקובעת שלנו ונחשוב כמו שהאדם שעומד מולנו חושב, כשננסה להיכנס לראש, ללב, לחיים שלו..

לחשוב איך הראש שלו עובד, על מה הוא חושב?

מה הוא מרגיש באותה סיטואציה?

מה הוא רואה?

מה מניע אותו?

מה חשוב לו? מהו סדר העדיפויות שלו? וכו'

ולאט לאט נעבור מראיה שלילית לראייה חיובית,

התבוננות על המציאות מתוך זווית הראיה של הזולת, מאפשר לנו להרגיש אותו ולחוות את המציאות כפי שהוא חווה אותה.

תוך כדי שנעבור להשקיף מזווית אחרת על המציאות, נרגיש כיצד הרגש מפרש אחרת את המציאות, איך התמונה השתנתה למרות שלכאורה שום עובדה אובייקטיבית לא השתנתה!

הרגש שלי-

כבר מראה אחרת את המציאות.

 

דילוג לתוכן