הצפת הדילמה

התקשורת המילולית היא מרכיב חיוני במערכת הזוגית. הרבה פעמים אפשר לשמוע נשים אומרות: "רק כשאני כועסת אני מצליחה לומר לו את מה שאני באמת חושבת ומרגישה. כשאני מונעת מכעס, אני צריכה לנצל את המומנטום כי אח"כ זה כבר מאבד משמעות. אז אני מנצלת את ההזדמנות ואומרת הכל כי כשהכעס נעלם אני עוברת הלאה."

מה יש לנו כאן? בבסיס האמירה הנ"ל ישנה גישה נכונה האומרת שנכון ורצוי שאישה לא תוותר על המקום של התקשורת הפתוחה עם בעלה והרצון לומר לו מה מעיק ומקשה עליה. לגיטימי לרצות את זה. ישנה גישה רווחת האומרת שעדיף לשתוק בשביל שלום בית. גם בזה יש גרעין של אמת כי "סייג לחוכמה שתיקה" ו"חכמת נשים בנתה ביתה" אבל צריך לדעת מתי לשתוק ומתי לדבר. לפעמים זו טעות לשתוק. בסיפור על אשתו של און בן פלט, דווקא הדיבור שלה הציל אותו..

אז למה זה מתפקשש?

אם נתבונן רגע, נראה שהאישה הזו נעה בין שני קצוות של רגשות שליליים: הכעס מצד אחד והמקום של התעלמות, הדחקה ואדישות מהצד השני. משל למה הדבר דומה? לכביש ראשי שמימין פעורה תהום ומשמאל פעורה תהום. הנפש הבהמית רוצה לזרוק אותנו מתהום אחת לתהום השנייה, העיקר להוריד אותנו מהשביל. בתהום אחת נמצאים רגשות שליליים כגון: כעס, לחץ, עצבים, טירוף, סערה, שנאה, מתח וכו' וכשאנחנו מואסים במקום הזה ורוצים לצאת ממנו ויהי מה, אז הנפש הבהמית מעיפה אותנו לסגנון אחר של רגשות, כאילו ששינינו כיוון וגישה אבל בעצם זו אותה גברת בשינוי אדרת ועכשיו אנחנו בתהום השנייה ובה רגשות כמו אדישות, תשישות, תבוסה, ייאוש, פירוק, מסכנות, לאות, חולשה, אפאטיות, ניתוק, אטימות..

כפי שאמרנו, לאישה הזו יש את המקום האמיתי והנכון מצד הנפש האלוקית שאומר שמאד חשוב לדבר על הדברים כדי שהבעל יהיה מודע לכל מה שעובר עליה בחוץ ובבית. אלא שהנפש הבהמית לוקחת את המקום הנכון הזה (כפי הידוע ששקר טוב חייב שתהיה בו גם אמת) וגורמת לאישה הזו לטפל בו דרך הרגשות השליליים שלה. רגש הכעס, שהוא קליפה, מספר לה שבזכותו יש לה את האנרגיות לטפל בבעיה. בלעדיו היא לא תוכל לגייס כוחות מול בעלה ולומר את מה שעל ליבה. מה שהכעס מסתיר ממנה זה שכשהיא תבוא לשיחה מתוך כעס, הנושאים הכ"כ חשובים ובוערים יובאו דרך תקשורת שגויה והשיחה "תרד מהכביש" ועלולה להתדרדר לתהום.. במקום שיחה בונה, תתפתח מריבה, האשמות ופגיעות הדדיות. זאת אומרת שבמקום שהאישה תצליח להישאר במקום האלוקי שלא רוצה להזניח את היחסים אלא לטפל בבעיות כדי לצמוח, היא נופלת לאדישות ועייפות כי הכעס שאב לה את כל הכוחות (מה שנקרא בחסידות יניקת החיצונים). במקום להשתמש ברגשות של הנפש האלוקית , רגשות חיוביים כמו: כוח, ערנות, תקיפות, בהירות, יציבות, חיבה, הבנה ולטפל בזה באמת, הכעס גומר לה את הכוחות. הוא מתחזק והיא נחלשת..  והיא לא מבינה למה הדברים תקועים.

אז מה עושים?

קודם כל צריך להבין שרגש שלילי לא יכול להניע למעשה חיובי. הרגשות השליליים הם כוחות של טומאה, שכל חיותם באה להם מאיתנו. הם יעשו הכל בכדי שנמשיך לפרנס אותם ולכן הם עובדים שעות נוספות בכדי לשווק את עצמם ולהסביר כמה הם מועילים/ מגינים/ אוהבים וכו'. כשאנחנו מנסים לגשת לפתור בעיה או להתמודד עם משהו דרך רגשות שליליים, אנחנו מועדים לכישלון. לעומת זאת, כשבאים מהמקום של הנפש האלוקית – הדברים יצליחו מעל למשוער. איך עושים את זה? קודם כל מבינים ומפנימים את ההבנה שאין לנו שום תועלת ברגש השלילי, וכל שכנוע שלנו להמשיך ולהשתמש ברגשות השליליים הוא שקרי. מהפנמת התובנה הזו, נולד הרצון להתנקות מהרגש השלילי.

ברגע שהאישה מבינה שהיא רוצה לבוא ולהתעסק עם הנושא הקריטי הזה של תקשורת זוגית, והיא מבינה שהרגשות השליליים שודדים לה את החיות, היא תשתדל  לשוחח עם בעלה ללא הרגשות השליליים. או אז השיחה תהיה באופן הנכון, ובזמן ובמקום הנכונים. מחד – היא לא תוותר על הצורך להגיד את הכל ועד הסוף בתקיפות, יציבות, בהירות וזהירות ומאידך – זה ייאמר ברגישות כלפי בעלה, תוך קבלה של המצב וסבלנות לתהליך ועם אמון בהצלחה. היא תצליח לעשות את השיחה המשמעותית הזו בצורה שהכוחות שלה ושל בעלה ילכו לדבר הנכון ולא ישאבו ע"י החיצונים.

איך בנויה תקשורת זוגית נכונה?

תקשורת מילולית בין בני זוג צריכה לכלול שיחות משלושה סוגים, על פי מבנה של ימין שמאל ואמצע, חסד, גבורה, תפארת:

א. שיחות של אהבה וקירוב (חסד)

ב. "שיחות עבודה" – עיסוק בשוטף וטיפול בעניינים המשותפים (גבורה)

ג. שיחות של חיזוק הקשר וההתעניינות אחד בשני (תפארת)

בשיחות של אהבה ושל קירוב המטרה היא לפרגן לבן הזוג, לתת לו פידבק חיובי, מעודד ותומך על דברים שעושה בבית ובחוץ, על מידה טובה שלו, על יחסיו עם הילדים… מדובר בשיחה שהיא בשביל בן הזוג, במטרה 'לשפוך' עליו חסד.

ב"שיחות עבודה" מדברים על כל מיני עניינים טכניים, משתדלים לסגור פינות, להחליט מה עושים ואיך לטפל בעניינים המשותפים, מי עושה מה, כמה כסף אפשר להוציא, מאיפה יבוא הכסף וכו'.

שיחות של קשר הן השיחות שבהן יש התעניינות זה בעולם של זו ולהיפך: מה חווה בן הזוג מבחינה רגשית, מה מעסיק אותו, מה הוא רוצה.. מזכיר קצת את השיחות של השידוכים שבהן יושבים ומנסים להבין את העולם הפנימי של השני, לחוש אותו ואת סגנונו ולהבין את הראש שלו עד הסוף. בן הזוג יושב ושומע מה עובר על השני ואח"כ מתחלפים.

אז אם הכל כל כך בהיר, מובנה ופשוט, איפה הבעיה בעצם?

מה שקורה הוא שהקצב של החיים שואב אותנו לנהל בעיקר שיחות עבודה, דהיינו שיחות טכניות, ולכן נוצרים גירעונות של שיחות רגשיות, של דיבור על עצמנו – איך אנחנו מרגישים ומה עובר עלינו במהלך היומיום. נוצר חסר גדול ונצברים מטענים ופתאם זה מתפוצץ כי לא הייתה תחזוקה שוטפת של הקשר והחיבור. כשזוג רוצה שהקשר ביניהם יכלול מקום מאד עמוק שבו כל אחד מחובר לשני באמת, חייבים שהשיחות של הקשר והחיבור יקרו בתדירות גבוהה וכמובן שגם שיחות האהבה הן מרכיב מאד חשוב כי זה מעצים את בן הזוג ונותן לו כוחות. שיחות העבודה מאד חשובות אבל אם כלל התקשורת עובדת טוב, אז גם שיחות העבודה יהיו טובות.

בכל סוגי השיחות הללו צריך את העבודה הרגשית שתיארנו – להצטייד ברגשות חיוביים ולא בשליליים כי כשמתיישבים לשיחות העבודה עם הרגשות השליליים, זה כמו להתיישב לספור כסף כשמהצדדים ניצבים כייסים: התיישבנו לשיחת עבודה, האנרגיות כאן, אבל מכל כיוון לוקחים לנו את הכוחות.

הרגשות השליליים מראים לנו רק אופציות ספציפיות , מה שטוב להם ואז אנחנו לא מצליחים לראות שיש גם אופציות נוספות לפעולה. אין מה לבוא אלינו בטענות כי הנפש הבהמית היא מה',אבל עלינו להשקיע במודעות נכונה, מודעות כוללת. מה ז"א? מודעות לנפה"ב על המבנה שלה, דרכי הפעולה והמטרות שלה וגם מודעות לנפש האלוקית – הכוחות שלה הפוטנציאל הטמון בה, הדרך שלה לפעולה וכו'.

בפסיכולוגיה, כשמדברים על מודעות, הכל מעורבב, אבל אדמוה"ז מלמד אותנו בתניא שיש לנו שתי נפשות, שלכל אחת מבנה כולל ושלם וצריכה להיות מודעות לשתיהן. רק אז אפשר להבין מי נמצא בכל רגע נתון על הבמה ולבחור באמת מי יהיה השחקן הראשי..

 

דילוג לתוכן