התמכרויות חלק א'

מהו שורש ההתמכרות?

מתי מתחילה ההתמכרות?

מי מאתנו לא מכיר מישהו מכור?

התופעה הזו הולכת ומתפתחת ולצערנו פוגשת אותנו בכל פינה. אחד מכור לסמים אחד מכור לאלכוהול, אחד אוכל כפייתי וחברו מנקה כפייתי.

יש התמכרויות שמזיקות גם לסביבה ויש התמכרויות שמזיקות לאדם עצמו בלבד, מה שברור לכולנו זה שהתמכרויות מזיקות.

הרבה נכתב בספרות הפסיכולוגית על כל מה שקשור בהתמכרויות. במאמר הזה נתמקד בסטייה הראשונה או בשורש שמביא בסופו של דבר להתמכרות שמפריעה לתפקוד היומיומי.

התמכרות יוצרת עונג. כשבן אדם נמשך לאוכל מעבר למה שהגוף שלו צריך זה סימן שהוא מחפש תענוג. עונג הוא המקום הכי עמוק בנפש.

לפני שהנשמה ירדה לעולם היא התענגה מאלוקות, התענגה מהאמת. ברגע שקיבלה צו גיוס וירדה לעולם הזה, היא עברה כל כך הרבה צמצומים שניתקו אותה מהעונג האמיתי שלה ועכשיו התענוג שלה ניזון מדברים אחרים שהם לא אלוקות כמו רכוש, אוכל, כבוד, הנאות רגעיות למיניהן.

בהתחלה זה נראה תמים, נורמלי, טבעי. כמו למשל לפטפט עם חברה. מה רע בזה? זה אומנם לא מוביל לשום מקום אבל סתם ככה להשתחרר, להתפרק, לנקות את הראש וכך אנו מוצאים כל מיני משפטים שמכשירים את ה"שרץ".

ניתן דוגמא: גיסתי פגעה בי, היא אמרה שהעוגות שאני אופה הן סתם בחושות ופשוטות וכשמבקשים ממני להכין משהו אין מה לצפות ליותר מידי. נורא פוגע. בפרט אם בישול ואפייה הם ערך במשפחה. אפשר להרים טלפון לגיסה המסוימת הזו וללבן איתה את העניין או אפילו להסביר לה שזה מאד פגע בי או שאפשר להתקשר לאמא שלי ולאחותי ולגיסה השנייה ולחברה טובה ולבעלי ולשכנה שלי ולכל העולם, שכולם ידעו את העוול שנעשה לי. אולי לא כל כך כדי שהם ידעו אלא כדי שאני ארגע. שיהיה ברור לכולנו מי בסדר ומי לא בסדר.

האם התנהלות כזו מובילה למקום טוב? ברור לנו שלא.

אבל זה כיף וזה קל. ובשביל להידרדר לא צריך להתאמץ. כדי להתקשר אליה ולברר אתה את העניין, נדרש הרבה יותר מאמץ נפשי לנסח את המשפטים בצורה מדויקת להביא את עצמי להגיד בקול נפגעתי, למרות שזה לא נשמע מושלם, ולבקש ממנה לנהוג אחרת בפעם הבאה, או להתחשב ברגישות שלי. הרבה פחות מענג אבל הרבה יותר נכון. הרבה יותר בונה. הרבה יותר אמיתי.

איך נמנעים מכניסה למקומות ולהרגלים מהסוג הזה?

חשוב שנעשה הבחנה בין צורך לבין תאווה. צורך הוא הכרחי אך תאווה מובילה אותנו לעונג הלא נכון, מכניסה אותנו לכביש שבסופו פוגשים את מלאך המוות בצורת התמכרות זו או אחרת.

להתלבש צריך. וללבוש בגדים בהתאם לסיטואציה גם צריך. אי אפשר להגיע עם נעלי בית לחתונה. ואי אפשר לנקות את הבית עם עקבים.

השאלה הנשאלת היא, כמה מקום בנפש הנושא הזה תופס לנו. עד כמה קריטי אם לא השגנו חולצה מסוימת. או אם דחינו קניות, עד כמה זה מערער אותנו. איזה מפח נפש אנחנו מרגישם כשבגד מסוים נקרע, מתקלקל, או הוכתם ללא תקנה. עד כמה אנחנו מחוברים נפשית לנעליים שלנו, למשל.

מהרגע שהמימדים של הצורך עוברים את הגבולות החיוניים לשם תפקוד מיטבי, כבר החלה התמכרות. כשהסטייה מתחילה היא ממש מזערית, היא מתמזגת עם המערכת והעיוות ולא בולט לעין.

העונג הוא חיוני. בלי עונג אין מוטיבציה לתפקד. העונג מניע אותנו לעשייה ועשייה מביאה אותנו לעונג. המעבר הקריטי בין העונג החיובי לעונג השלילי הוא במילימטרים קטנים, הוא בדקויות. הוא במוטציה שעבר העונג, מעונג בונה ויוצר לעונג הורס והורג.

מה מאפשר לנו לא לעבור מהעונג הנכון לעונג הלא נכון?

נושא זה מחולק ל 3 מאמרים ותרגיל, אם ברצונך להעמיק הצטרפי למסלול הקל -חינמי

דילוג לתוכן