איך נוצר עיוות תפיסתי?

יש בדיחה שיכולה לעזור לנו להבין איך הרגשות השליליים גורמים לנו לקיבועים תפיסתיים ומתוכם אנחנו פועלים בצורה לא נכונה, לא מותאמת למציאות.

והנה הבדיחה:

-איך הורגים פילים אדומים?

-עם רובה מיוחד לפילים אדומים

– ואיך הורגים פילים כחולים?

– שמים אותם בשמש עד שיהיו אדומים ואז הורגים אותם עם רובה לפילים אדומים

– ואיך הורגים פילים צהובים?

– חונקים אותם עד שיהיו כחולים ואז שמים אותם בשמש עד שיהיו אדומים ואז הורגים אותם עם רובה לפילים אדומים

– ואיך הורגים פילים ורודים?

– נו, נראה לכם שיש כזה דבר פילים ורודים????

שמתם לב איך התחלת הבדיחה אילצה אותנו להמשיך עם העיוות של הפילים האדומים, כחולים וצהובים?

כך בדיוק עושים לנו הרגשות השליליים.

מניחים איזושהי הנחת יסוד מוטעית ועליה בונים בניינים שלמים במשך שנים ארוכות ואנחנו הולכים שולל אחריהם ואפילו לא שמים לב שאנחנו פועלים מתוך תפיסה מעוותת על עצמנו ועל החיים.

בגיל מסוים ובעיקר בעקבות אירוע טראומטי בתחום כלשהו, בריאות, משפחתי, כלכלי וכד'. הטראומה יוצרת סוג של רעידת אדמה שממוטטת את הבניינים שעליהם דיברנו ואנחנו נאלצים להתחיל לבדוק את ההנחות יסוד שעליהם נשענו עד היום ופתאום אנחנו מגלים שכל ה"הגנות" שעליהם הסתמכנו הם לא בדיוק הגנות אלא תפיסות שדווקא סגרו בעדנו ולא אפשרו לנו לפרוץ, להתקדם ולהתמודד נכון עם המציאות.

והנה כמה דוגמאות:

– אני לא מסוגל

– החיים מאוד מסוכנים

– אף אחד לא סומך עלי

– כל דבר שאני מנסה, אני נכשל בו- אני כישלון

– אם הדברים לא הולכים בקלות, סימן שמשהו פה לא בסדר

– תמיד יבוא מישהו ויהרוס את כל מה שבניתי אז למה להשקיע?

ויש עוד הרבה מאוד דוגמאות.

ועוד סיפור על פיל והפעם על פיל בקרקס.

סבא ונכדו הלכו להופעה בקרקס. הם הגיעו מוקדם וצפו בהורדה של החיות מהמשאית לקראת ההופעה.

כשהורידו את הפיל, קשרו אותו בחוט פשוט עם יתד לאדמה.

הנכד זיהה שהחוט מידי עדין כדי למנוע מהפיל לברוח ושאל את סבו איך יתכן שהפיל לא בורח?

סבו נהנה מהשאלה וסיפר לו שכשהפיל היה קטן, קשרו אותו בחבל עבה, הוא ניסה לברוח כמה פעמים ומשראה שזה בלתי אפשרי, הוא הבין שלא שייך לנסות יותר כי ממילא זה לא יעזור.

הפיל גדל וברור שהיום הוא כן מסוגל לנצח את החבל אבל הוא אפילו לא מנסה…

גם אנחנו חווים את אותו תהליך: הרגשות השליליים פוגשים אותנו כבר בתור תינוקות- "יצר לב האדם רע מנעוריו" – משננער ממעי אמו, כך רש"י מפרש. ואכן, נראה שהם צודקים אבל בינתיים אנחנו גדלים, צוברים ניסיון, מגלים כוחות ויכולות שמסוגלים להפריך את כל ההנחות יסוד האלה אך לא הקדשנו זמן להתפטר מהם ובינתיים הם משתכנים במוחנו, מתפתחים על חשבוננו ויוצרים רגשות בהתאם ומשם משתלטים על המחשבות, הדיבורים והמעשים שלנו.

מצבים טראומטיים מאלצים אותנו לעצור ממרוץ החיים ומהשגרה הרוטינית ומאפשרת לנו פסק זמן לעשות סדר וניקיון. לבדוק מה נכון ומה לא נכון. את מה להשאיר ולפתח ואת מה לזרוק כי זה כבר לא רלוונטי ולא יעיל וסתם תופס מקום וגוזל אנרגיה שנחוצה לנו לקידום והתפתחות.

בשיטת איתן משתדלים לא לחכות למצבים טראומתיים. בסדנאות שלנו לומדים ליזום תהליכי ניקוי גם ללא אילוץ חיצוני ולהפוך לאנשים בעלי אחריות על העולם התפיסתי והרגשי שלנו ולפתח יכולות שמתגלים בעקבות הניקיון שתיארנו.

בהצלחה!!

 

החוברת :"אז יבקע כשחר אורך" מתמקדת בחוויה הטראומתית ושופכת אור על תכליתה של הטראומה מתוך תפיסת עולם אמונית.
החוברת מציעה זווית ראייה ייחודית על מושג הטראומה, התייחסות חדשה המעודדת ומעצימה כוחות נפש מרובים וניתוב הכוחות הללו לצמיחה.
גודל A5
10 עמודים

הצטרפי לרשימת התפוצה שלנו

הישארי מעודכנת בפעילויות המכון
להרשמה
דילוג לתוכן