המלגזה

כולנו מכירים את המושגים "חשיבה חיובית", "תחשוב טוב יהיה טוב", "מחשבה יוצרת מציאות" ועוד. יש סדנאות שלמות המתעסקות עם היכולת לחשוב טוב על מה שקורה ולהיות אופטימיים, שזה חשוב וגם יש תוצאות. השאלה הנשאלת היא, האם הן ארוכות טווח. האם האדם יכול להתנהל באופן עצמאי גם שנה שנתיים אחרי שהוא סיים את הסדנא?

כדי להבין את המעלה והחיסרון של סדנאות מהסוג הזה, נפנה לספר התניא בפרק ד' בו האדמו"ר הזקן מתאר את שלושת לבושי הנפש: מחשבה דיבור ומעשה.

האדמו"ר הזקן  מכנה אותם "לבושים" מפני שהמאפיינים שלהם דומים למאפיינים של הבגדים, הלבושים שלנו. בגד או לבוש אפשר להסיר ולהחליף. הבגד מותאם לממדי הגוף. יש לבושים פנימיים ויש חיצוניים כמו חולצה ומעיל גרביים ומגפיים. הוא גם יכול לשדר מסר, אדם הלבוש בצורה הדורה, מבטא מסר מסוים בשונה מאדם הלבוש בגד ספורטיבי.

אך עדיין מדובר על הלבושים. הלבוש משרת את האדם אבל הוא לא האדם. למרות שלפעמים הבגד מאלץ את האדם להתנהג בהתאם למראה החיצוני שלו, בכל זאת יש משהו יותר עמוק שהם כוחות הנפש– השכל והרגש כפי שמתוארים בפרק שלפניו, פרק ג'.

כוחות הנפש אמנם הם לא עצם הנפש אבל הם כלים הרבה יותר מועצמים עם הנפש מאשר הלבושים. כלומר, אם חודרים לרובד הזה של הנפש, של הכוחות ועושים שם סדר ההשפעה של העבודה הזו על הלבושים ועל ההתנהלות החיצונית תהיה הרבה יותר יציבה וארוכת טווח.

להמחשת הדברים, נתבונן במלגזה. תפקידה של המלגזה היא להרים ולשנע מטענים. כשמתבוננים במפעיל המלגזה, רואים שהוא מוריד את הקלשונים של המלגזה עד למטה ומשחיל אותם מתחת לכל המגדל וכך הוא מרים את המשטח עם כל מה שמעליו.

אם הוא ישחיל את הקלשונים באמצע הערימה, הוא ירים רק חצי מכמות הסחורה ויצטרך לחזור פעמיים או שלוש כדי לסיים את המלאכה. אבל ברגע שהוא משחיל אותם במשטח שמתחת לסחורה, בבת אחת הוא לוקח אתו את כל המטען.

נחזור לנפש. כשאנו מבררים את הלבושים, כלומר, בודקים את המחשבות, הדיבורים או המעשים בלבד יוצא שטיפלנו בחלק העליון של המטען, לא השחלנו את הקלשונים במשטח שמתחת לסחורה, לא חדרנו למקור העיקרי של הבעיה- לרגשות ולתובנות שהובילו לרגשות אלו ולכן הבעיה החיצונית תתעורר שוב ושוב.

תופעה זו בנפש משתלשלת מהאופן שבו הקב"ה בחר לברוא את העולמות. בספר ליקוטי תורה של האדמו"ר הזקן, בתחילת פרשת בלק הוא מבאר כי יש עולמות סתומים ועולמות גלויים. העולמות הסתומים הם המקור והשורש לעולמות הגלויים וכל מה שאנו רואים בצורה גלויה, חייב להיות לו מקור שממנו התופעה השתלשלה כך שאם חדרנו לעולם הסתום שהם כוחות הנפש שמהם משתלשלים הלבושים, פתרנו את הבעיה משורשה.

כדי להיכנס לרבדים היותר עמוקים של הנפש, נדרשת עבודה מעמיקה יותר נדרש אומץ, מוכנות ומאמץ גדולים יותר אבל יגעת ומצאת תאמין! התוצאות מצדיקות את המאמץ.

בשיטת איתן אנחנו חודרים לתוך השכבות העמוקות יותר של הנפש, הכוחות. מבררים מהם הרגשות שמרגישים ואיזה תובנות מפרות אותם. וכשהצלחנו להפריך את אמתותן, הצלחנו בעצם להשיל מעלינו את המשטח עם כל הסחורה שמעליו: את התובנה, את הרגש, את המחשבות, את הדיבורים ואת המעשים המשתלשלים מאותה תובנה.

ניקח לדוגמא מקרה קלאסי של אמא הדורשת מביתה המתבגרת לסדר את חדרה ומשזו לא נענתה לדרישה, האם פתחה בצעקות שגררו אפילו ענישה.

במקרה זה, אנו רואים שני לבושים: דיבור ומעשה. הצעקות הם הדיבור והענישה הוא המעשה. שני הלבושים האלה נובעים מלבוש המחשבה. המחשבה של האמא היא שזה לא בסדר שהבת בגיל כזה לא לוקחת אחריות על סידור החדר שלה.

כדי להחליף את המחשבה הזו במחשבה חיובית היא יכולה לדון אותה לכף זכות ולחשוב שהיא הייתה עסוקה, שיש לה חברות שחשוב לה להיות איתן בקשר, יש לה לימודים, מבחנים ובעצם היא ילדה טובה ובסך הכל די משתדלת. מחשבות כאלה מסוגלות לסייע מקומית.

אם נכנס פנימה, נוכל לזהות שיש לאם הרבה רגשות שליליים כמו כעס, תסכול, חוסר אונים, יאוש, אכזבה, ציפיה.

כל הרגשות האלה הם תוצר של הנחת יסוד שהבת אמורה להתנהג בצורה א,ב,ג ואם היא לא "עונה על הציפיות" נוצר פער בין המצוי לרצוי. ודרך התפר הזה נכנסים כל הרגשות השליליים.

אם מפריכים את התובנה שבנתה את השבלונה הספציפית הזו שנערה בגיל 15-16 אמורה להיראות כך וכך, נצליח לראות נכוחה את המציאות כפי שהיא ומתוך מקום של אחריות ומסירות שהם רגשות חיוביים השייכים לנפש האלוקית, נפעל בצורה עניינית ומותאמת למקרה הספציפי שלפנינו.

התובנות שמזינות את האחריות והמסירות לבת המתבגרת יכולות להיות למשל, "אני כאן הדמות המחנכת ותפקידי לעזור לה בצורה בונה להתקדם צעד אחר צעד אל ההתנהגות המתאימה לגיל שלה", "ממרום גילי אני מסוגלת להתחשב בצרכים שלה ובצרכים של המשפחה ולמצוא את האיזון בין שתי הקצוות"  ואז יתחילו להתרוצץ במוחה מחשבות על תוכניות פעולה יעילות יותר וכשהאם תיגש לביתה כדי להסביר לה את עניין סידור החדר, הדיבור יהיה שונה לחלוטין ממה שתיארנו קודם. כבר לא יהיו שם צעקות ולא עונשים אלא זו תהיה שיחה רצינית, בוגרת, נחושה מחד גיסא ומכבדת מאידך כדי שהבת תירתם ותשנה את התנהגותה.

בתהליך כזה הרווחנו גם בת מחונכת, גם אמא מחנכת וגם חדר מסודר.

בזוהר כתוב "לית שמאלה בהאי עתיקא" שבדרגת העתיק שבכתר אין צד שמאל. כלומר אין תופעות לוואי. לא משלמים מחיר. היחיד שמפסיד מתהליך כזה הוא היצר הרע ואנחנו נשארים רק עם רווחים. ז"א שמי שיפסיד בסיטואציה הזו הם הכעס, התסכול, החוסר אונים, האכזבה והציפיה שניסו להשתלט על האם ודרכה גם על הבת ולא הצליחו כי המסירות האחריות הסבלנות האמון והאהבה תפסו את מקומן והעלו את שתיהן על הדרך הנכונה.

רוצות להתנסות?

בכל פעם שתתנהגו באופן שלא מוצא חן בעיניכן, נסו לזהות אם יש רגש משותף לכל ההתנהגויות שלכן אך שמנה לב! חשוב להבחין בין הרגש של עצמכן לבין הרגש של הזולת! למשל: "אני מרגישה דחיה" מי דוחה? את או הזולת? אם את מרגישה שדוחים אותך, זה לא הרגש שלך- זו ההתנהגות של הזולת וזה גורם לך להרגיש עלבון, חוסר ערך עצמי וכד'

בהצלחה!

רוצה ללמוד ולתרגל?

כדאי לך לבקר בדף המסלולים

בין ארבעת המסלולים שבנינו יש אחד בשבילך 

דילוג לתוכן